Makoth
Daf 6a
משנה: 6a הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי בְּנוֹ וְהַבֵּן עַל יְדֵי הָאָב. הַכֹּל גּוֹלִים עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִים עַל יְדֵיהֶם חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. וְגֵר תּוֹשָׁב גּוֹלֶה עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. הַסּוּמֶא אֵינוֹ גוֹלֶה דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר גּוֹלֶה. הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ גוֹלֶה. רַבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַשּׂוֹנֵא נֶהֱרָג מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוּעָד. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יֵשׁ שׂוֹנֵא גּוֹלֶה וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ גוֹלֶה. כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לָדַעַת הָרַג אֵינוֹ גוֹלֶה. וְשֶׁלֹּא לָדַעַת הָרַג הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה׃
Traduction
Le père est condamné à l’internement s’il a tué son fils, par mégarde; le fils est condamné à l’internement s’il a tué son père par mégarde. Toute personne qui a tué un israélite par mégarde doit aller dans les villes de refuge; de même, un israélite qui a tué par mégarde une personne quelconque ira dans les villes de refuge. Il y a une exception pour l’étranger à demeure dans le pays: il ne va dans les villes de refuge que s’il a tué par mégarde un autre étranger. Un aveugle qui a tué un individu par mégarde ne va pas dans les villes de refuge; c’est l’opinion de R. Juda. R. Meir dit qu’il y va comme les autres. Si un homme a été tué par son ennemi, le meurtrier ne va pas dans les villes de refuge (19)Il n'est pas non plus condamné à mort, puisqu'il n'y a pas de preuves que le meurtre ait été volontaire.. R. Yossé b. Juda dit: Si le meurtrier était l’ennemi de la victime, il est condamné à mort, car il faut le considérer comme un homme averti qui a agi volontairement. R. Simon dit que cela dépend des circonstances. Si les circonstances font supposer qu’il ait tué volontairement, il n’ira pas dans les villes de refuge (quoiqu’on ne le condamne pas à mort). Mais si les circonstances font supposer qu’il l’ait fait par mégarde, il ira dans les villes de refuge.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האב גולה ע''י בנו. כשלא הכהו ללמדו תורה או מוסר או אומנות:
חוץ מעל ידי גר תושב. שאם הרג לבן ישראל בשוגג אינו גולה אלא נהרג:
וגר תושב על ידי גר תושב. אם הרג לגר תושב אחר הוא דגולה:
הסומא אינו גולה. דכתיב בלא ראות פרט לסומא:
ר''מ אומר גולה. דכתיב בלי ראות למעט ובבלי דעת למעט והוי מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות ואין הלכה כר''מ:
השונא. כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. ואין הלכה לא כר' יוסי בר' יהודה ולא כר''ש אלא השונא אינו נהרג ואינו נקלט שחזקתו שהוא קרוב למזיד:
הלכה: הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֶּן כול'. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. תַּנָּא רִבִּי שִׁילָא בַּר בִּינָה. כִּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר גּוֹאֵל הַדָּ֔ם ה֥וּא יָמִ֖ית אֶת הָֽרֹצֵ֑חַ. הֲרֵי מִי שֶׁהִכָּה אֶת בְּנוֹ אֵין בְּנוֹ הַשֵּׁינִי נַעֲשֶׂה גּוֹאֵל הַדָּם לְהָמִית אֶת אָבִיו. אֲבָל אָח שֶׁהִכָּה אֶת אָחִיו אָחִיו הַשֵּׁינִי נַעֲשֶׂה גּוֹאֵל הַדָּם לְהָמִית אֶת אָחִיו. תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. כִּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר גּוֹאֵל הַדָּ֔ם ה֥וּא יָמִ֖ית אֶת הָֽרֹצֵ֑חַ. הֲרֵי מִי שֶׁהִכָּה אֶת בְּנוֹ בְּנוֹ הַשֵּׁינִי נַעֲשֶׂה גּוֹאֵל הַדָּם לְהָמִית אֶת אָבִיו. אֲבָל אָח שֶׁהִכָּה אָחִיו אֵין אָחִיו הַשֵּׁינִי נַעֲשֶׂה גּוֹאֵל הַדָּם לְהָמִית אֶת אָחִיו. וּמְנַיִין אֲפִילּוּ אָמַר. שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהַקְבִּילוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּפִגְעוֹ ב֖וֹ ה֥וּא יְמִיתֶינּוּ׃
Traduction
R. Zeira dit que R. Shila b. Abouna a enseigné (20)V. Siffri, section Schoftim, n° 181.: bien qu’il soit dit (Nb 35, 19): le vengeur du sang tuera le meurtrier, si un père a tué son fils, le second fils, frère de la victime, ne peut pas devenir vengeur du sang pour tuer le père; mais si un frère a tué l’autre frère, un autre (3e) frère peut devenir vengeur du sang pour tuer son propre frère. R. Eliézer b. Jacob a enseigné le même avis pour un fils tué par son frère; mais si un frère a tué l’autre frère, un second frère ne peut pas devenir vengeur du sang pour tuer son propre frère. D’où sait-on qu’un tel devoir (de venger le sang) incombe au plus proche parent de la victime, même lorsque celui-ci prétend ne plus rencontrer le meurtrier? De ce qu’il est dit (ibid.): en le rencontrant, lui, il le tuera (du terme superflu lui on conclut que la recherche est un devoir) (21)''Suit un passage traduit en (Megila 4, 7); Cf. (Sota 2, 5) fin.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כלפי שנאמר גואל הדם וכו'. שאמרה התורה המצוה מוטלת על גואל הדם בתחלה אבל אב שהרג את בנו אין בנו השני שהוא אחיו של הנהרג נעשה לו גואל הדם להמית את אביו:
ומנין אפי' אמר שאינו יכול להקבילו. כלומר מדכתיב בפגעו בו שומע אני דוקא אם פגע בו מיד ומנין שאפי' אינו יכול לפגוע בו מיד שמצוה על גואל הדם לחזר אחריו ת''ל בפגעו בו הוא ימיתנו הוא יתירא אלא למידרש הוא ימיתנו מ''מ:
וְהַסּוּמֶא. אָמַר רִבִּי בָּא. מָאן תַּנָּא סוּמֶא. רִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה פוֹטְרוֹ מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רַבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כֹּל שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו לֹא יִפְרוֹשׂ אֶת שְׁמַע׃ הָא אִם רָאָה פוֹרֵשׂ. וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּֽרְשׁוּ. בְּלֹ֣א רְא֔וֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לְרַבּוֹת אֶת הַסּוּמֶא. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. פְּרָט לַסּוּמֶא. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. תַּמָּן הוּא אָמַר פְּרָט וָכָא הוּא אָמַר לְרַבּוֹת. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל. בְּיוֹשֵׁב בְּבַיִת אָפֵל הִיא מַתְנִיתָא. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. הַיּוֹשֵׁב בְּבַיִת אָפֵל לֹא יִפְרוֹשׂ אֶת שְׁמַע׃ בְּרַם הָכָא בְּלֹ֣א רְא֔וֹת לְרַבּוֹת אֶת הַסּוּמָא. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין בְּלֹ֣א רְא֔וֹת. לְהָבִיא אֶת הַמַּכֶּה בַלָּיְלָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מאן תנא סומא ר' יודה. כלו' ר' יודה דתני במתני' סומא אינו גולה לטעמיה הוא דאזיל דתני ר' יודה פוטרו מכל מצות האמורות בתור':
דתנינן תמן. בפ''ד דמגילה וגרסי' להסוגיא התם:
ר' יודה. דתנן שם סומא פורס את השמע שאע''פ שאינו רואה מאורות יש לו הנאה מן המאורות שבני אדם רואין אותו ומצילין אותו מן המכשולין ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו ולא היה לו הנאה מהם לא יפרוס את שמע:
הא אם ראה. ונסתמא פורס. קושיא היא ולא אסיק לה הש''ס הכא עד לקמן ומפסיק לפרש טעם פלוגתייהו במתני' דהכא והדר מסיק להקושיא:
ושניהן מקרא אחד דרשו. במתני' דר''מ סבר בלא ראות לרבות הסומא דמיעוט אחר מיעוט הוא כדפרישית במתני' ור' יודא סבר בלא ראות פרט לסומא:
מחלפא שיטתיה דר' יהודה גרסינן וכן הוא במגילה והשתא מסיק להקושיא:
תמן הוא אומר פרט. במתני' דממעט לסומא דאינו גולה דפטור מכל המצות הוא:
וכא. הכא גבי פורס את שמע הוא אמר לרבות דקאמר כל שלא ראה מאורות מימיו הוא דאינו פורס ודייקינן הא ראה ונסתמא פורס ואמאי הא פטור מכל המצות הוא והיאך יפרוס את שמע להוציא אחרים:
ביושב בבית אפל היא מתניתא. הא דקאמר שלא ראה מאורות מימיו לאו בסומא ממש אלא יושב בבית אפל כגון שנולד במערה ובהא הוא דדייקינן הא ראה מאורות מימיו ועכשיו הוא יושב בבית האפל פורס:
כך אנו אומרים היושב בבית האפל לא יפרוס את שמע. בתמיה וסיומא דמילתא היא וכלומר וכי אנו אומרים שזה שהיה רואה מימיו ועכשיו יושב בבית האפל פטור הוא מפריסת שמע שלא יוכל להוציא את האחרים והרי היה לו הנאה ממאורות מימיו הילכך שפיר הוא דדייקינן הא אם ראה פורס:
ברם הכא וכו'. אבל הכא בסומא ממש מיירי ובדרשא דקראי פליגי כדלעיל דר''מ סבר בלא ראות לרבות את הסומא ורבנן והוא ר' יהודה דפליג עלי' ס''ל דלא דרשינן מיעוט אחר מיעוט לרבות דבלא ראות לדרשא אחריתא מיבעי לי' לרבות המכה בלילה בשוגג דגולה:
Makoth
Daf 6b
משנה: לְאֵיכָן גּוֹלִין לְעָרֵי מִקְלָט. לְשָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּלְשָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁנֶּאֱמַר אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְגוֹ'. עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטו̇ת שֶׁנֶּאֱמַר שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה. עַד שֶׁיִּהְיוּ שִׁשָּׁתָן קוֹלְטוֹת כְּאַחַת׃ וּמְכוּוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תָּכִ֣ין לְךָ֘ הַדֶּ֒רֶךְ֒ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ אֶת גְּב֣וּל אַרְצְךָ֔. וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַדֶּרֶךְ וִידַבְּרוּ אֵלָיו. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ׃ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּתְּחִלָּה 6b אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. מִי שֶׁנִּתְחַייֵב מִיתָה הֲרָגוּהוּ וְשֶׁלֹּא נִתְחַייֵב מִיתָה פְּטָרוּהוּ וְשֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ. אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד הַמְרוּבֶּה בִבְגָדִים וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְייָה וּכְסוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶן שֶׁיָּמוּתוּ. נִגְמַר דִּינוֹ וּמֵת כֹּהֵן גָּדוֹל הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל וּמִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו וּלְאַחַר מִיכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי׃ נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לֹו וַאֲפִילּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר שָׁמָּה. שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ וְשָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ וְשָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט. רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם וְכָל אָדָם אֵין חַייָבִין עָלָיו. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה בְתוֹךְ הַתְּחוּם הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. וּבֶן לֵוִי גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר׃ כַּיּוֹצֵא בוֹ רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ יֹאמַר לָהֶם רוֹצֵחַ אָנִי. אָֽמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן יְקַבֵּל מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ.
Traduction
L’exil a lieu dans les six villes de refuge, dont trois sont de ce côté du Jourdain, et trois de l’autre côté, selon ces mots (Nb 35, 14): Vous aurez 3 villes de l’autre côté du Jourdain, et 3 au pays de Canaan. Aussi longtemps qu’il n’y eut pas 3 villes choisies à cet effet en Palestine, les 3 villes de refuge sises de l’autre côté du Jourdain ne pouvaient accueillir efficacement les meurtriers par mégarde, car il est dit (ibid.): Il y aura six villes de refuge; il faut donc que toutes les six puissent fonctionner en même temps. On a fait des routes de l’une à l’autre de ces villes, selon ces mots (Dt 19, 3): Tu prépareras la route (vers elles), et tu la diviseras en 3 districts, etc. Celui qui allait dans une de ces villes de refuge était accompagné de deux disciples de savants, pour qu’ils pussent parler au parent vengeur, si celui-ci poursuivait et atteignait le meurtrier en route. R. Meir dit: dans ce cas, le meurtrier parle aussi lui-même, selon les mots (ibid.): Voici la parole (défense) du meurtrier. R. Yossé b. Juda dit: d’abord, tous les meurtriers allaient dans les villes de refuge, même celui qui avait tué volontairement; puis le synhédrin les faisait ramener; celui qui avait tué volontairement était condamné à mort, l’innocent était acquitté; celui qui était coupable d’homicide par imprudence était renvoyé dans la ville de refuge, selon le texte (Nb 35, 25): La communauté le ramènera dans sa ville de refuge. La mort du grand prêtre permet au meurtrier de quitter la ville de refuge pour devenir libre, soit le grand prêtre oint, soit le grand prêtre désigné par ses vêtements supérieurs (22)Sous le second Temple à Jérusalem, à défaut d'onction du grand prêtre, on le distinguait par le costume, composé de 8 pièces., soit le grand prêtre retiré. R. Juda ajoute encore un quatrième titulaire: le prêtre oint pour la guerre (Dt 20, 2). C’est pourquoi les mères des grands prêtres entretenaient les intéressés par de la nourriture et des vêtements, pour qu’ils ne désirent pas la mort de leurs fils. Si le grand prêtre est mort après que le coupable a été condamné à l’internement, celui-ci n’est plus obligé d’aller dans les villes de refuge. Si le grand prêtre est mort avant la condamnation, et cette condamnation n’a eu lieu qu’après la nomination d’un autre grand prêtre, le coupable ira dans une ville de refuge, et il y restera jusqu’à la mort du nouveau grand prêtre. Si la condamnation à l’internement a eu lieu pendant la vacance des fonctions du grand prêtre, ou bien si le meurtrier a tué par mégarde le grand prêtre lui-même, ou bien encore si c’est le grand prêtre qui est le coupable d’homicide par imprudence, l’internement dure jusqu’à la mort du coupable. Celui qui est interné dans une ville de refuge ne doit jamais en sortir, quand même on aurait besoin de lui dans une affaire grave comme témoin ou dans l’intérêt d’une cause publique, et quand même il aurait été un chef d’armée comme Joab, fils de Cerouya, car il est dit (ibid.): où il a fui; là il demeurera, il mourra, et il sera enterré. Comme l’entrée dans la ville de refuge elle-même met le meurtrier à l’abri contre le parent vengeur; de même les annexes de cette ville le mettent à l’abri. Mais le coupable est sorti des dépendances de la ville, alors, dit R. Yossé le galiléen, tout le monde a le droit de le tuer, et le parent vengeur fait même une bonne action s’il le tue. Mais R. aqiba dit que personne n’a le droit de le tuer, excepté le parent vengeur (qui a le droit de le faire s’il le veut, mais ce n’est pas une action méritoire). S’il y a un grand arbre à la limite de la ville de refuge, dont la tige se trouve en dedans et dont les branches sont penchées au dehors, ou bien dont la tige est en dehors et les branches en dedans, et que l’homme interné se trouve sous la tige ou sous les branches, on prend en considération la position des branches (et d’elles dépend l’état du coupable, pour savoir si le vengeur peut le saisir ou non). Si l’homme interné dans une ville de refuge pour avoir commis un homicide par imprudence commet dans cette ville même un nouveau meurtre par mégarde, il sera exilé d’un quartier dans un autre (car il ne peut pas sortir de la ville à cause de son premier meurtre). Un lévite qui habite la ville de refuge et qui tue pour la première fois un homme par mégarde, sera exilé dans une autre ville de refuge. Un homme qui pour avoir commis un homicide par imprudence, arrive dans une ville de refuge, dont les habitants veulent lui donner des marques d’honneur, doit leur dire qu’il est meurtrier, et que par conséquent il ne mérite pas ces honneurs. Si les habitants lui répondent qu’ils veulent l’honorer malgré l’accident qui lui est arrivé, il peut l’accepter, selon l’expression de l’Ecriture: Voici la parole du meurtrier (son aveu suffit).
Pnei Moshe non traduit
מתני' לאיכן גולין לערי מקלט. וארבעים ושתים ערי הלוים נמי קולטות כולן אלא שאלו שש ערי מקלט קולטות בין לדעת שנכנס שם הרוצח לדעת שתקלטנו ובין שנכנס שלא לדעת ומ''ב עיר לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות ואם הרגו גואל הדם לשם פטור ועוד יש חילוק שבאלו שש ערי מקלט אין הרוצת צריך להעלות שכר דירת ביתו ובערי הלוים צריך להעלות שכר:
ומכוונות להם דרכים. שהיו עושין להן דרכים שיהיו מכוונות לערי המקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך ומקלט מקלט היה כתיב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:
שמא יהרגנו. הגואל הדם בדרך:
וידברו אליו. מדברים לגואל הדם אל תנהג בו מנהג של שופכי דמים בשגגה בא מעשה זה לידו:
אף הוא מדבר ע''י עצמו. ואין ת''ח נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו אלא הוא טוען טענות עצמו ואין הלכה כר''מ:
בתחלה. כלומר תחילת משפט כל הרוצחין אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט דכתיב וכי יהיה איש שונא לרעהו וגו' והכהו נפש ומת ונס וגו' וכתיב בתרי' ושלחו זקני עירו וגו':
ואחד המרובה בבגדים. לאחר שנגנז צלוחית של שמן המשחה לא הי' מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמנה בגדים:
ואחד שעבר ממשיחותו. שאירע פסול בכ''ג ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא הכהן חוזר לעבודתו וזה השני עבר ממשיחותו במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר אע''פ שהאחר חי דשלש פעמים כ''ג כתוב בפרשה:
ר' יהודה אומר אף משוח מלחמה. דקרא אחרינא כתיב לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ורבנן כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה אלא חד מהנך הוא והלכה כחכמים:
שלא יתפללו על בניהן שימותו. והם פשעו בדבר שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהם תקלה ולא בקשו:
נגמר דינו. לגלות ואח''כ מת כ''ג הרי זה אינו גולה דכיון שעומד לגלות הוא מיתת כ''ג מכפר עליו:
חוזר במיתתו של שני. שנגמר דינו בפניו והיה לו לבקש רחמים שיגמר דינו לזכות:
נגמר דינו בלא כ''ג. שלא היה כ''ג בעולם:
ההורג כ''ג. ולא היה שם כ''ג אחר:
וכ''ג שהרג. ולא היה שם כ''ג אחר אינו יוצא מעיר המקלט לעולם:
לא לעדות מצוה. כגון לעדות החדש:
ר''ע אומר רשות ביד גואל הדם. להרגו לכתחילה וכל אדם אין להם רשות לכתחילה אלא אם הרגו אין חייבין עליו והלכה כר''ע והני מילי שיצא במזיד אבל יצא משם בשוגג אם הרגו בתוך התחום בין גואל הדם בין שאר כל אדם נהרג עליו ואם יצא חוץ לתחום בין גואל הדם ובין שאר כל האדם גולה על ידו:
הכל הולך אחר הנוף. אף אחר הנוף קאמר שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו ולא מצי קטל ליה בנופו ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים שדינן עיקרו בתר נופו וכי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל לי' ומשום דבכולא גמרא שדינן נוף בתר עיקר איצטריך הכא למימר דלענין ערי מקלט זימנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא:
הרג באותה העיר. רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג גולה משכונה לשכונה בתוך העיר ואינו יוצא מן העיר מפני רציחה ראשונה שעליו:
ובן לוי. שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג בתוך העיר גולה מעיר לעיר ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו:
שנא' וזה דבר הרוצח. בדיבור בעלמא סגי רוצח אני ואם אמרו לו אעפ''כ מקבל מהן:
הלכה: לְאֵיכָן גּוֹלִין כול'. שָׁלֹשׁ עַייָרוֹת הִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן. וּמִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִפְרִישׁוּ עוֹד שָׁלֹשׁ. אֵילּוּ וְאֵילּוּ לֹא הָיוּ קוֹלְטוֹת עַד שֶׁכִּיבִּישׁוּ וְחִילִּיקוּ. כֵּיוָן שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְחִילְּקוּ נִתְחַייְבָה הָאָרֶץ בַּשְּׁמִיטִּין וּבַיּוֹבֵילוֹת וְהָיוּ אֵילּוּ וְאֵילּוּ קוֹלְטוֹת. שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁהִפְרִישׁוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְכוּוָּנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁהִפְרִישׁ מֹשֶׁה בְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן כִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁלְּכֶרֶם. אֶת חֶבְרוֹן בִּיהוּדָה כְּנֶגֶד בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר. וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם כְּנֶגֶד רָאמוֹת בַּגִּלְעַד. אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל כְּנֶגֶד גּוֹלָן בַּבָּשָׁן. עַד שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוּ שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם לֹא הָֽיְתָה קוֹלֶטֶת. הִפְרִישׁוּ קִרְיַת יְעָרִים תַּחְתֶּיהָ עַד שֶׁכִּיבְּשׁוּ אֶת שְׁכֶם. עַד שֶׁלֹּא הִפְרִישׁוּ קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל לֹא הָֽיְתָה קוֹלֶטֶת. הִפְרִישׁ גַּמְלָה תַּחְתֶּיהָ עַד שֶׁכִּיבְּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ.
Traduction
Moïse désigna trois villes de refuge en deçà du Jourdain (23)Tossefta à ce traité, 2, commencement., et à leur arrivée en Palestine les Israélites désignèrent encore trois autres villes. Les unes et les autres n’étaient pas aptes à accueillir les exilés, jusqu’après la conquête du pays et son partage entre les tribus. Comme depuis lors, le sol fut soumis aux obligations du repos agraire et du jubilé, les villes de refuge d’un côté et de l’autre du Jourdain fonctionnèrent. Les trois villes désignées par les Israélites en Palestine se trouvaient juste en face des trois désignées par Moïse en deçà du Jourdain, comme deux rangées dans une vigne. Ainsi, Hebron en Judée est sise en face de Boçar (Boçra) au désert; Sichem sur le mont d’Ephraïm est en face de Ramoth en Galaad; la ville de Qadesh en Galilée est en face de Golan dans la province de Bassan. Malgré la désignation de Sichem sur le mont Ephraïm, cette ville n’était pas encore apte à recueillir les exilés; on désigna donc provisoirement à sa place la ville de Yearim jusqu’après la conquête de Sichem. De même, malgré la destination de Qadesh en Galilée, cette ville n’était pas encore en état d’accueillir les exilés; on désigna donc provisoirement à sa place la ville de Gamala, jusqu’après la conquête de Qadesh.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שלש עיירות וכו'. תוספתא היא ריש פ''ב:
עד שלא הפרישו וכו'. טעות היא שהרי לא היו קולטות עד שלא הפרישו כולן וה''ג בתוספתא ואע''פ שהפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם ואע''פ שהפרישו קדש בגליל לא היתה קולטת הפרישו גמלה תחתיה עד שכיבשו את קדש דלאחר שהפרישו היו השאר קולטות והיא לא היתה יכולה לקלוט עד שיכבשוה והפרישו עיר אחרת תחתיה לפי שעה:
וְשִׁלַּשְׁתָּ֙. שֶׁיְּהוּ מְשׁוּלָּשׁוֹת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מֵחֶבְרוּן לִיהוּדָה כְּמֵחֵבְרוֹן לִשְׁכֶם וּמֵחֵבְרוֹן לִשְׁכֶם כְּמִשְׁכֶם לְקֶדֶשׁ.
Traduction
Entre les trois villes, les distances de l’intervalle étaient égales, en sorte qu’il y avait aussi loin de Hebron pour aller au sud que de Hebron à Sichem, ou de Hebron à Sichem autant que de Sichem à Qadesh.
Pnei Moshe non traduit
כדי שתהא מחברון לדרום. כצ''ל וכן הוא בתוספתא:
נָֽפְלָה אַחַת מֵהֶן בּוֹנִין אוֹתָהּ מֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט. וּמְנַיִין אַף בִּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים. תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׁשׁ. שֶׁיְּהוּ מְכוּוָּנוֹת וְקוֹלְטוֹת כָּרִאשׁוֹנוֹת.
Traduction
Si l’une de ces villes est tombée en ruines, on la réédifie à la même place. D’où sait-on qu’au besoin on la reconstruit à une autre place (ou au milieu du territoire d’une autre tribu)? De ce qu’il est dit (ibid.): six villes, on connaît le devoir de les ériger de préférence à telle et telle place; l’expression suivante, elles seront (superflue), indique qu’il importe seulement à ces villes d’être aussi équidistantes et accueillantes que les premières.
Pnei Moshe non traduit
נפלה אחת מהן. ה''ג בתוספתא' בונין אותה במקומה ומנין אף במקום אחר ת''ל שש ערים באותה השבט ומנין אף בשבט אחר ת''ל תהיינה שיהיו מכוונות וקולטות כראשונות:
הֶעָרִים הַלֵּילוּ אֵין בּוֹנִין אוֹתָן לֹא כְרָכִים גְּדוֹלִים וְלֹא עֲייָרוֹת קְטַנּוֹת אֶלָּא בֵינוֹנִיּוֹת. אֵין בּוֹנִין אוֹתָהּ אֶלָּא עַל הַשּׁוּק. אִם אֵין שָׁם שׁוּק עוֹשִׂין לְשָׁם שׁוּק. אֵין בּוֹנִין אוֹתָם אֶלָּא עַל הַמַּיִם. אִם אֵין שָׁם מַיִם מְבִיאִין לְשָׁם מַיִם. נִתְמָעֲטוּ דִיּוּרֵיהֶן מְבִיאִין אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן. אִם אֵין שָׁם אוֹכְלוֹסִין מְבִיאִין לְשָׁם כֹּהֲנִים לְוִיִים וְיִשְׂרְאֵלִים.
Traduction
Les villes de refuge ne devront pas constituer de grandes bourgades (24)Dans une grande ville, le vengeur pourrait épier la sortie du meurtrier., ni de trop petites localités (25)Dans une petite ville, les vivres sont rares., mais être moyennes. On fera bien de les bâtir près d’un marché (pour faciliter les approvisionnements); et s’il n’y a pas de marché auprès de l’endroit, on en établira un. On ne les bâtira qu’auprès d’un cours d’eau, et s’il n’y a pas d’eau auprès, on l’amènera (par aqueduc). Si le nombre des habitants se trouve diminué à un moment, on en fera venir d’autres à leur place. S’il n’y a pas de troupes (26)Rassurant les exilés contre une attaque possible des vengeurs venant en masse., ocloi, on fera venir soit des cohanim, soit des lévites, soit de simples Israélites.
Pnei Moshe non traduit
הערים הללו. ערי מקלט:
לא כרכים גדולים. שרוב העם נקבצים שם תמיד ויהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב לו אם יוצא מחוץ לעיר:
ולא עיירות קטנות. לפי שאין מזונות מצוין שם:
אלא על השוק. כלומר שיהא שם שוק ומצוי למכור מזונות:
אם אין שם מים. כשנפל להם הגורל בימי יהושע:
מביאין לשם אמות המים. אח''כ נמשכין מנהרות אחרים:
אם אין שם אוכלוסין. סביבות הערים צריך שיהו אוכלוסין מצוין בכפרים וביישוב סמוכין להם שלא יבאו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל:
אֵין עוֹשִׂין בְּתוֹכָן לֹא בֵית הַבַּד וְלֹא בֵית הְבְּצִירָה. דִּבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. אֵין מַפְשִׁילְין בְּתוֹכָן חֲבָלִים. וְאֵין עוֹשִׂין בְּתוֹכָן כְּלֵי זְכוּכִית בִּשְׁבִיל לְהַרְגִּיל אֶת הָרֶגֶל לְשָׁם.
Traduction
On n’établira là ni un pressoir pour tirer l’huile des olives, ni une cuve pour le vin (27)De crainte d'attirer un vengeur.. Tel est l’avis de R. Néhémie; mais les autres sages le permettent. On ne se livrera pas là au travail de corderie, ni à la fabrication de la verrerie, afin d’éviter la fréquentation régulière de cet endroit par le vengeur (sous prétexte de trafic).
Pnei Moshe non traduit
לא בית הבד ולא בית הבצירה. שלא יהיה רגל גואל הדם מצוי שם:
וחכמים מתירין. מפני שיש בהם חיי נפש:
אין מפשילין וכו'. בזה חכמים נמי מודים לו:
בשביל להרגיל. כלומר מחמת אלו הדברים יהא רגל גואל הדם מצוי לשם לפיכך אין עושין את אלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source